חבל שסבלנו כל השנים / קרין שטרן

16.6.2018

 

אילנה* התקשרה אליי בקיץ.

 

"אנחנו חייבים עזרה. דחוף."

 

בדמעות סיפרה על בנה הבכור, יוני בן ה-9, אשר מתפרץ באלימות קשה כלפי הוריו ואחיו. כמעט בכל יום. "אנחנו חיים בטרור בבית שלנו", היא אמרה. ההתפרצויות האלימות התחילו לפני שנתיים וחצי, וכל הטיפולים שההורים ניסו עד היום כשלו.

 

הסברתי לה על הטיפול שלנו, שהוא שונה מכל טיפול שניסו עד היום. הסברתי שאין קליניקה, ואין פגישה קבועה אחת בשבוע ל-50 דקות. הסברתי שהטיפול הוא בבית, עם מנחה צמודה שמגיעה רק כשצריך, ודווקא כשהכי קשה, כדי להדריך, ללוות, לשקף, להנחות, ולעזור לכל המשפחה לצמוח יחד.

 

"מתי נוכל להתחיל?" היא שאלה במתח.

 

הסברתי שמדובר בטיפול קצר טווח ואינטנסיבי, ולכן ההורים צריכים להיות בפניות מלאה. כמו תמיד, רציתי לוודא שאין עומס גדול צפוי. אבל במקרה של אילנה, דווקא היה. המשפחה עמדה לעבור דירה. בלית ברירה נאלצנו להמתין כחודשיים, עד שהמשפחה תעבור דירה ותתאקלם בעיר החדשה.

 

ברגע שההורים הרגישו שהם פנויים לתהליך, יצאנו לדרך.

 

באמצעות ראיון, סרטוני וידאו שההורים צילמו, תצפית בבית ודיווחים כתובים שההורים העבירו לנו, הצלחנו לנתח את ההתנהגות של יוני ולהבין בדיוק מדוע הוא מתפרץ באלימות. במקביל למדנו להכיר את ההורים ואת המשפחה, את אופי ההורים והערכים שלהם. כשהתמונה התבהרה נפגשנו עם ההורים לשיחה על האופן בו חיי המשפחה עומדים להשתנות. לימדנו אותם איך לתכנן את היום כך שיפחיתו את המצבים המאתגרים את יוני למינימום, ואיך להגיב בצורה יעילה וברורה לאלימות של יוני, תוך שמירה על המוגנות של כולם וצמצום ה"מאבק" למינימום. תהליך הלימוד כלל, כמו תמיד, הגשת ההנחיות בצורה כתובה, הסבר ההנחיות, והשלב האהוב עליי - לימוד ההנחיות באמצעות משחק תפקידים. אנו ממשיכים עם התרגול עד שאנחנו וההורים מרגישים שהכל ברור כך שבהמשך, אם יוני יציג התנהגות מאתגרת בזמן אמת, ההורים ידעו כיצד להגיב כי תרגלו זאת איתנו קודם.

 

במהלך מפגשי ההנחיה אדריאנה, מנחת המשפחה, לימדה את המשפחה להנות יחד! כן, כן - להנות. לשוחח בצורה נעימה, להקשיב, לשחק, לחזק, לשמוח במה שיש. תהליך הטיפול היה מעניין במיוחד. לפתע, כשיוני הפסיק להיות אלים (תוך ימים ספורים מתחילת ההנחייה), ניתנה להורים ולאחיו הזדמנות להכיר אותו מחדש - כפי שהוא באמת. באמת ילד.

 

התהליך כולו, מרגע הפגישה הראשונה ועד האחרונה ארך פחות מחודשיים. מספר שבועות לאחר סיומו צלצלה אליי אילנה ובמשך דקות ארוכות סיפרה על השינויים שחלו בחייהם. יוני לא רק הפסיק להגיב באלימות. בעקבות הליווי הוא גם מראה הצלחות בתחומים אחרים שההורים לא העזו לחלום עליהם עד כה: הצטרף לחוגים חדשים והגביר את הפעילות הספורטיבית שלו. "החיים של כולנו השתנו. פתאום נעים לנו בבית."

 

משפט אחד שאילנה אמרה נשאר איתי: "למה אף אחד לא סיפר לי כל השנים הללו שיש אפשרות לטיפול כזה? החיים שלי השתנו מקצה לקצה, חבל שסבלנו כל השנים האלו ומסתבר שהיה אפשר לפתור את זה תוך שבועות ספורים".

 

היא צודקת, כמובן. זו גם הסיבה שמנחות המרכז ואני עושות את מה שאנחנו עושות. כדי לאפשר לאילנה והורים אחרים להיות ההורים שהם רוצים להיות, ולאפשר להם ולילדיהם לפתח מערכות יחסים מאושרות.

 

* כל השמות בדויים כדי להגן על פרטיות המשפחה.

 

Please reload

צרו איתנו קשר