לגלות מה חשוב לי ולתת לזה להנחות את חיי

כשהייתי קטנה, כל שנה לפני ראש השנה המורה בבית ספר אמרה לנו לבחור משהו אחד שהיינו רוצים להשתפר בו בשנה הבאה ולכתוב על פתק. להחליט על משהו אחד שאנחנו רוצים להתקדם בו ולהצליח בו יותר. אני זוכרת את עצמי יושבת ומתלבטת מה לכתוב, ותמיד רוצה לכתוב כל כך הרבה דברים, מבטיחה לעצמי שהשנה אעשה את זה. וגם את זה. ובעצם גם את זה. ואולי הכי טוב לבחור דווקא במשהו אחר? למה לבחור - אני אכתוב גם את זה. התקשיתי להתמקד. באווירת ההזדמנות החדשה שהביאה עימה השנה החדשה, ולנוכח הדף החלק והחגיגי שהמורה נתנה לנו, באמת רציתי לעשות הכל וגם חשבתי שאצליח.

אני גם זוכרת את עצמי מוצאת את הפתק הזה מספר חודשים אחר כך, כשעשיתי סדר במגירות שלי לפני פסח או מתישהו בחופש הגדול. מוצאת, קוראת ומתאכזבת. נזכרת בכל מה שחשבתי שאצליח לעשות השנה ולא באמת קרה. נזכרת בתחושה החגיגית שהייתה לי בתחילת השנה ובאמונה שהשנה הכל אפשרי ותוהה לאיפה התחושה הזאת נעלמה ומתי תפסו את מקומה התנהלות רגילה והרגלים ישנים.

עברו מאז הרבה שנים, אבל אני עדיין אוהבת את המנהג של קבלת החלטות וקביעת מטרות בפתחה של שנה חדשה.

לכבוד השנה החדשה אני רוצה לשתף אתכם בכמה עקרונות וכלים התנהגותיים שיגרמו לכך שהשנה אצליח. שהשנה לא אמצא את הפתק באיזה חיפוש מקרי במגירה, אסתכל בו ואתאכזב. שבסופה של השנה הזאת ממש, אסתכל באותו הפתק ואתמלא בתחושת סיפוק והגשמה.

 

שלב ראשון: "אם יש לך למה שלמענו תחיה תוכל לשאת כל איך" (ניטשה)

או במילים אחרות, לזהות עבור מה אני באמת מוכנה להתאמץ.

הרבה פעמים אנחנו מתנהגים באופן שמספק לנו חיזוק מיידי, כלומר גורם לנו להנאה רגעית אבל לא מניב את התוצאות הרצויות לטווח ארוך. יותר קל ונעים להישאר מתחת לשמיכה הנעימה עוד חצי שעה מאשר להקשיב לשעון המעורר ולצאת לאימון ריצה שאמרתי לעצמי שאעשה הבוקר. אני יודעת שזה לא טוב שהקטן שלי יתרגל לאכול ממתקים כפתרון לכעס, אבל רק הפעם אני אתן לו את הבמבה, רק שיפסיק לצרוח. אני מאוד רוצה להוריד במשקל והעוגה הזאת ממש לא תתרום לכך, אבל הריח... ואיך שהיא נראית... טוב נו, עוגה אחרונה, ממחר דיאטה. היכולת לוותר על הסיפוק המיידי לטובת תוצאה טובה ורחוקה היא מאתגרת מאוד. "מבחן המרשמלו" המפורסם בודק בדיוק את היכולת הזאת, שבמונחים התנהגותיים אנו מכירים אותה כ- delay discounting.

לכן, בטרם אקבע מטרה, אני צריכה לראות שזה באמת משהו שאני מוכנה להתחייב אליו. לוותר עבורו, להמתין עבורו ואפילו לסבול לפעמים עבורו.

אז השלב הראשון בתהליך הוא, לזהות בשביל מה אני באמת מוכנה להתאמץ.

איך נגלה מה זה? נשאל את עצמנו: מה הם הערכים שלנו? ערכים לא הכוונה בהכרח ל"ואהבת לרעך כמוך", אלא הדברים החשובים לנו בחיים האישיים שלנו. מה חשוב לי כאמא? כבת זוג? כעובדת? כחברה? כאשה שדואגת לעצמה?

ערכים זה לא משהו שאפשר לסמן עליו "וי" ברשימת המשימות שלנו, אלו לא דברים עם נקודת סיום. הם מאירים את דרכנו ואת בחירותינו לכל אורך החיים. אנחנו אף פעם לא מסיימים להיות "עובדים מסורים" או "הורים טובים", זהו ערך שמוביל את ההתנהגות שלנו לכל אורך הדרך.

 

שלב שני: "הצבת מטרות, זה החלק הראשון בלהפוך את הבלתי נראה, לנראה" (טוני רובינס)

בשלב השני נרצה לשאול את עצמנו איך הערכים שבחרנו יבואו לידי ביטוי בהתנהגות שלנו.

למשל אם אחד הערכים שלי הוא "להיות אמא נהדרת". איך זה יבוא לידי ביטוי? האם לדרוש מהילד שלי להכין שיעורי בית כשהוא לא רוצה, והוא כועס ובוכה, הופך אותי לאמא פחות נהדרת? זה בטח לא מרגיש נהדר... אבל אם נזכור את מה שכתבתי בהתחלה, על כך שלפעמים התגמול הוא בעתיד, ייתכן שאגלה שאמא נהדרת היא אמא שאמנם "גורמת" לבנה לבכות כרגע, אבל היא עוזרת לו לפתח יכולות נהדרות, יכולות שאמהות נהדרות מלמדות את ילדיהם.

אז בשלב השני נציב מטרות. מטרות שיביאו לידי ביטוי את הערך שאותו אני רוצה לקדם. נשים לב שהמטרות שלנו הן:

  • ספציפיות וברורות

  • ריאליות ומתאימות לאורח החיים שלנו

  • אפשר למדוד אותן ולראות את אופן ההתקדמות שלנו

אז אם הערך שבו החלטתי להתמקד הוא שאני אהיה אמא נהדרת, המטרות שלי, שבאמצעותן הערך יבוא לידי ביטוי יכולות להיות שהחלטתי שבכל יום אשחק עם הילד שלי במשך 10 דקות שלמות בלי שום הסחות, בלי דרישות, בלי שאלות, פשוט אהיה שם ואשחק איתו במה שהוא אוהב. מטרה נוספת תהיה שבכל יום במשך 10 דקות אעמוד על כך שבני יישב ויעשה מטלה לימודית.

 

שלב שלישי: "מטרה ללא תכנית, היא רק משאלה" (אנטואן דה סנט אכזופרי)  

נמצא דרכים ופעולות שיעזרו לנו להתחייב. דרך טובה לעשות זאת הינה בכך שנספר על המטרות שלנו לקרובים אלינו ונבקש מהם להיות שותפים למסע. עלינו לקבוע מישהו שילווה אותנו, וידרוש מאתנו לדווח לו על עמידה שלנו במטרות שהצבנו. אז ארצה לקחת דף ולסמן עליו בכל יום האם עשיתי את מה שהחלטתי לעשות, ולשלוח את הדף הזה - לבן זוגי, לחברה טובה, למדריכת ההורים שלי, למישהו שאכפת לו ממני מספיק בשביל לפנות לי מקום בלב, ולשאול אותי "יקירה, איך הולך לך עם המטרות שהצבת?", וכשיראה שאני מצליחה- יחזק, יעודד וישבח, וכשיראה שקשה לי - יחבק, יכיל, ויעזור לי למצוא פתרונות.

 

"אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים!

תצליח? נכון?

תצליח! נכון!

(תשעים ותשעה אחוז ביטחון)"

ד"ר סוס

 

 

Please reload

צרו איתנו קשר