אז השאלה היא מורכבת כי שום דבר ממה שכתבתי כאן, לא היה אני מאז ומעולם. פעם שמי היה קרין ברגינר. אחר כך הוא היה קרין בר. הייתי אני עוד לפני שפגשתי את גלעד ולפני שילדתי את ילדיי. התחביבים שלי משתנים, פעם הייתי רוכבת על סוסים, פעילה בצופים, רוקדת על במות בעומר, היישוב בו גדלתי – כל אלו לא חלק מחיי יותר, דברים חדשים נכנסו ובוודאי עוד יצאו. גם הייתי אני עוד לפני שלמדתי דבר. 

אני בודקת עם עצמי, מהם חלקי האני היציבים שבי. מה ביני ובין הילדה בת ה-5 שהייתי, בחוג לבלט במקלט ישן במרכז העיר באר שבע? ומה ביני ובין מי שהייתי אתמול, צופה בביתי בחוג לבלט? האם השתנתי מאז הייתי בת 5? ומאתמול? 

ב.פ סקינר, אבי הפסיכולוגיה ההתנהגותית, הציע הסבר מעניין לשאלת העצמי. הוא הגדיר את העצמי כ"מערכת מתארגנת של תגובות". למעשה, אני, כמוך, משתנה מרגע לרגע, שינויים עדינים שכמעט שאפשר שלא להבחין בהם, אולם גם אי אפשר שלא להכיר בהם.

אז הנה "אני", מהרהרת בדברים שמרכיבים אותי, ושמה לב שכרגע אין לי פתרון יותר אלגנטי, חוץ מלשים פה על הדף חלקיקי "עצמי", שיחד עם עוד כמה חלקים, נעים ומשתנים, הופכים להיות האני שהנני.